טוען את השומרונים...

השומרונים, הקהילה השומרונית

יעקב בן אהרן

מנהיג, פייטן, סופר, כהן גדול

הכהן יעקב בן אהרן בן שלמה (1841 - 1916) - כהן גדול, מנהיג, משורר, סופר ומתרגם

נקרא אצל השומרונים 'יעקב איל כהן'

ירש את דודו, עמרם, בתפקיד הכהן הגדול בשנת 1857

לאורך שנות מנהיגותו פעל ללא הרף להעלאת רמת ההשכלה בקהילה ולחילוצה מן הבורות והמצוקה שנכפו עליה כתוצאה מתנאי החיים הקשים.

הוא לימד צעירים ומבוגרים את התפילות ויסודות הדת, שקד על שיקום, תרגום ותיקון כתבי יד עתיקים, חיבר מאמרים, פירושים להלכה, כרוניקה היסטורית ('ספר הימים') ותפילות רבות.

בכתב ידו היפה והרהוט העתיק כמאתיים ספרי תורה!

בנוסף, נודע בקול זמירותיו הייחודי בשירה השומרונית ונחשב לשוחט מומחה שנטל חלק קבוע בשחיטת קרבן הפסח.

הכהן יעקב היה היתה הדרת כבוד מרשימה. הוא כובד ע"י אנשי הקהילה ומחוצה לה, בני המקום או זרים, בכבוד רב מאד לכל מקום אליו הלך.

קשריו עם אנשי המערב כללו, בין היתר, את משה גסטר החוקר הנודע ואת א. ק. ווארן הנדבן האמריקאי, שהיו מגדולי החוקרים של העדה השומרונים ותרמו לה כספים רבים שעזרו לה בקיומה.

לאחר מותו של הכהן הגדול עמרם בן שלמה, נשא יעקב בן אהרן לבדו בעול הכהונה הגדולה בשכם. בתחילת כהונתו עמדו לצדו הכהן פינחס בן יצחק והכהנים הצעירים.

בשנת 1898 נטרפה השעה, ובנפול החכם פינחס בן יצחק, התאבל עליו יעקב בן אהרן ימים רבים יחד עם הקהילה כולה.

לאורך שנות מנהיגותו שקד יעקב בן אהרן ללא הרף על דאגה לרווחת עדתו. הוא פנה במכתבים לחברת 'כל ישראל חברים' בלונדון בבקשה לסיוע בהקמת בית ספר לילדי הקהילה בשכם.

בהמשך, בראשית המאה העשירים, נסע לירושלים ופגש שם את אדוארד קירק ווארן, איש רוח ונדיב אמריקאי.

המפגש, יחד עם קשריו של הכהן עם החוקר משה גסטר, הוביל לשיתוף פעולה והקמת בית ספר בשכם עבור הילדים והצעירים השומרונים.

בראש בית הסספר עמדו הכהן הגדול יעקב והכהנים הצעירים - אב-חסדה בן הכהן יעקב ואברהם בן פינחס, בראש מוריו.

שנותיו האחרונות היו שזורות בתקופה קשה ומורכבת בארץ.

בימי כהונתו המאוחרים, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, פשט הרעב והמצוקה הגיעה לשיאה כאשר צעירים רבים מקרב הקהילה הקטנה, עתיד הקהילה שמתנה פחות מ-200 אנשים, נלקחו לגיוס חובה לצבא העות'מאני.

רובם המוחלט לא שב מאיזורי המלחמה.

יעקב בן אהרן, שהיה עמוס כאב מול צרת עמו, נשא את כובד המשאה על לבו.

ברגעיו האחרונים, בחג המצות בשנת 1916, בעודו נושא את ספר התורה לפני הקהל בגבעת עולם על הרגרזים והוא בן 75 , נפל ארצה כשהוא אוחז בספר התורה.

רוחו לא שבה אליו, והוא הורד מן ההר על ידי בני הקהילה לביתו בשכם.

כעבור תשעה ימים, בליל ראש החודש השני, הלך לעולמו, ותחתיו עלה לכהונה גדולה בן דודו, הכהן יצחק בן עמרם.

השומרונים
השומרונים