טוען את השומרונים...

השומרונים, הקהילה השומרונית

אור יקרות בזבח הפסח

סיפר
נתנאל בן אברהם הכהן

וישכם הכהן נתנאל בבוקר...

קצת לפני השעה ארבע בבוקר קמתי לתפילה. התפילה האחרונה בארבעה-עשר ימי המשמרת. פתחתי את החלון לראות מה מזג האויר וסגרתי אותו במהירות, בשל הרוח הקרה מאד שנשבה אל תוך הבית. יצאתי אל בית הכנסת מהלך בתוך ענן לח וקריר מאד, שהיווה לו משכן על ההר. טיפות גשם קרות צרבו את פני.

אף שהמרחק מביתי לבית הכנסת בהר קצר הוא, מנעה הרוח החזקה בעדי מלהגיע במהירות לבית הכנסת. מי שהיה מסתכל בי באותו רגע, היה מבחין בוודאי בדאגה העמוקה ששכנה על פניי.

עם זאת ידעתי כי לא חשוב מה יהיה מזג האויר בשעות הקרבת קורבן הפסח, אנחנו נעשה את הטקס במלואו. פעם אפילו עשינו אותו תחת מטר של אבני ברד. אני לא מגזים.

אבל מה, התחלתי לחשוב בהרגשת הקלה, בחיי, טוב שהוועד שלנו דואג להקמת סככה שתשרת את העוסקים במלאכת ניקוי הכבשים לאחר השחיטה.

אבל, בכל זאת, הייתי בטוח כי נעביר פסח קשה מאד. ביני לבין עצמי התחלתי לחפש את הסיבות לכך שהאל רוצה להסתיר את פניו מאיתנו השנה, ואיזו התחלה ברגל שמאל לכהונתו של הכהן הגדול החדש, גיסי יוסף בן אב חסדה [עלה לכהונה ב-1987].

זבח פסח בכל מצב

הגשם המשיך לרדת גם אחרי ששבנו מן התפילה. אחי, הכהן פינחס, הביע את דאגתו ממזג האויר המצפה לנו בשעת הזבח. היתה לו סיבה לדאגה. הוא עובד קשה מאד כשוחט הראשי בזבח. אל תשכח, הרי הוא כבר לא כל כך צעיר, בן 64.

כבר שלושה ימים לפני הזבח הקשבנו לכל מהדורת חדשות, כדי לדעת את תחזית מזג האויר ליום הזבח, עם אפשרות למזג אויר קשה יותר ביום המועד עצמו.

חשבתי על הקהילה הקטנה שלי, כמה תהיה מסכנה בשעות הזבח, במזג אויר סגרירי קר ולח, עם קהל אורחים מצונף ורועד, כשהכל תוהים על מה ולמה האל עשה כן לקהילה הקטנה הזאת, הבאה להללו ולשבחו. אך יחד עם זאת ידעתי, כאמור, כי הזבח היה יהיה.

כך נקפו עליי שעות הבוקר. מזג האויר המשיך לא להאיר פנים, אף כי הרוח הדוקרנית שככה קמעא. אחדים מבני הקהילה באו אל ביתי, וכמובן שהנושא העיקרי בשיחתנו היה - כמה מטחי גשם נספוג עד שנקיים את המצווה. על קרבן ערב לחיך איש לא חשב.

אור גדול

לקראת הצהריים החלה להסתמן תמורה. היה זה כבמעשה פלא. השמים התבהרו אט אט, והרוח שוב לא היתה אותה רוח קרה שתקפה אותנו בשעות הבוקר המוקדמות. זאת היתה רוח אחרת שקרעה את העננים הכבדים לקרעי קרעים.

יצאתי החוצה לחוש בשינוי. היתה רוח חמה יותר, אפשר לאמר נעימה. ראיתי קהל רב יורד אל מקום הטכס לבוש בערב רב של צבעים. אחיי בני הקהילה נראו מתרוצצים סביב למזבח ולארבעת התנורים.

אחרים עשו דרכם במתינות לטכס קבלת הפנים שערך הכהן הגדול החדש לאלה הבאים להזמינו אל מקום הזבח. לא אחרתי להצטרף אל הפמליה.

ב"שירת הים" האדירה פסענו אט אט אל המזבח. הכהן יוסף עלה על אבן גדולה, ניצב עליה נושא שתי ידיו ומתחנן בעבור עמו בקולו הזך והערב כל כך לאוזן כל שומע, חזק וברור.

היום נטה לערוב. הגיעה שעת בין ערביים. השמיים היו צחים ולא היתה בהם עוד רוח. קרני שקיעה האירו את הרקיע במאבק אחרון עם הלילה הממשמש ובא עלינו.

והנה, קרה הנס. מעל קהל המתפללים והעושים בזבח היה ריבוע גדול של אור יקרות שנראה למרחוק, במשך דקות ארוכות. ידעתי כי תפילתו וכהונתו של הכהן הגדול החדש - היתה לרצון.

[גם זבולון אלטיף, ישראל אלטיף ירחמם ה', וזהבה אלטיף תאריך חיים, אישרו את מה שראה המספר].

הסיפור זמין גם להאזנה באתר ובאפליקציית השומרונים.