גרמון הזכור לטוב
היה זה במאה הרביעית לספירה. בעיירה עוורתה אשר מול שכם שכנה קהילה שומרונית שבראשה עמד אז הכהן הגדול נתנאל [אביו של בבא רבה] שנאלץ, בגלל הרדיפות, לעזוב את שכם עיר הקודש.
בזמן ההוא שלטו הרומאים הביזנטים בארץ והם אסרו על בני העדה למול את בניהם. בראש הרומאים עמד אז המופקד גרמון שהיה אחד המבצעים של גזירה אכזרית זו. היו בני העדה נתונים בצער גדול, כי ידעו: אם ימצאו הרומאים תינוק שומרוני נימול, יהרגוהו, רוב בני העדה יענשו בהרג רב.
והנה קרה שנולד בן לכהן נתנאל, והוא החליט למול אותו בסתר, ויהי מה. מה עשה? לקח סל נצרים גדול וריפדו, שם בתוכו את הרך הנולד וכיסהו במעט ירקות. ושם כאילו את פעמיו לשוק, בעוד כוונתו היא ללכת למוהל.
בעודו עובר ליד המשמר הרומאי והנה ראהו הנציב הרומאי גרמון. עצר גרמון את הכהן הגדול נתנאל ושאלו: ומה לך בסל, כהן? פתחהו והראה לי!
פתח גרמון את הסל והנה תינוק יפה צוחק אליו מתוכו. רך ליבו של גרמון ואמר: לך לדרכך, כהן, ועשה כאשר אמרת לעשות!
הלך הכהן הגדול ומל את בנו. לאחר המילה שם את פעמיו אל המשורר הגדול של העם, מרקה, וסיפר לו את כל המעשה.
אותה שעה כתב מרקה שיר שמחה לברית מילה ובשמעו את המעשה, הכניס בסופו של השיר את שמו של גרמון. שיר זה נעשה במרוצת הזמן, השיר המרכזי בשמחת ברית מילה של השומרונים, ומדי פעם, כשמל המוהל את הרך הנולד, שרים אותו בשמחה.
שרים כל בני הקהילה: - יזכר לטובה גרמון, הנציב הרומאי.
שמו של התינוק היה בבא, לימים המנהיג השומרוני הבולט ביותר, בבא רבה.
כן ירבו ילדים בעדה.
הסיפור זמין גם להאזנה באתר ובאפליקציית השומרונים.
עוד סיפורים של רצון בן בנימים צדקה
- המשקה המדביר חיידקים · סיפר: רצון בן בנימים צדקה