טוען את השומרונים...

השומרונים, הקהילה השומרונית

השומרונים - בהרחבה

תולדות הישראלים השומרונים

בשכם ובהרגרזים

בהרחבה

מבוא

סקירת תולדות השומרונים בתקופות העתיקות ויישובם בשכם ובהרגרזים

השומרונים הם צאצאים של ממלכת ישראל הקדומה, אשר התפלגה מממלכת יהודה לאחר מות שלמה המלך. שלמה ואביו קיימו במשך 70 שנה את הממלכה המאוחדת, עד לשנת 930 לפנה"ס. השומרונים נקראים על שם השומרון, האזור המרכזי ובירתה של ממלכת ישראל. שמם המסורתי הוא "בני ישראל השמרים", השומרים על מסורת ישראל האמיתית, הנשענת על חמשת ספרי תורת משה.

ממלכת ישראל שיתפה פעולה לעיתים עם ממלכת יהודה, ולעיתים נלחמו שתי הממלכות זו בזו. המאבק ביניהן הביא לנפילת ממלכת ישראל בידי האשורים, לאחר שממלכת יהודה קראה לאימפריה האשורית לבוא לעזרתה נגד ברית של ממלכת ישראל והמעצמה האזורית ארם. האשורים כבשו את ממלכת ישראל והגלו את עילית האוכלוסייה הישראלית לאשור, בבל ומדי. בהתאם לשיטת הכיבוש האשורית, נועדה האוכלוסייה שנכבשה ונותרה על אדמתה לשרת את אוצר האימפריה בתשלום מיסים. הבבלים המשיכו באותה השיטה כשכבשו את ממלכת יהודה. עד לכיבוש שתי הממלכות, נקראו תושבי ממלכת ישראל "איש ישראל", ותושבי ממלכת יהודה "איש יהודה".

רוב בני ישראל שנותר בארץ לאחר הכיבוש האשורי קלט לתוכו חלק מן העילית הזרה שהביאו האשורים לשומרון. אלה שלא נקלטו שבו למולדתם עם נפילת האימפריות האשורית והבבלית. הרוב הישראלי המשיך לגדול ולהתרחב בשומרון ובשאר הפחוות האשוריות, עד אשר שבו חלק גדול מהיהודים מבבל ליהודה עם תחילת הכיבוש הפרסי.

כישלון ניסיונות האיחוד

הניסיונות לאיחוד בין שני חלקי העם הישראלי בתחילת השלטון הפרסי הוכשלו על ידי ראשי העולים מבבל, עזרא ונחמיה, שהגיעו לאזור לאחר שבעה דורות בגלות (אשר נמשכה משנת 586 לפנה"ס עד בואם בשנת 428 לפנה"ס). עזרא ונחמיה הובילו תרבות יהודית ייחודית שנוצרה בגלות, אשר לא התאימה לחיים במולדת, ושני הכוחות נאלצו להתפצל. כמו כן, באופן טבעי, רוב הישראלים שנותרו באזור לא רצו לקבל את מרות המיעוט היהודי שעלה מבבל.

הפילוג

לקראת סוף המאה הרביעית לפנה"ס הלכו שני חלקי עם ישראל והתגבשו כשני גופים נפרדים: חלק אחד נקרא "יהודים" על שם יהודה, והחלק השני נקרא "שומרונים" על שם השומרון. השומרונים בחרו בשכם כמקום מרכזם, מכיוון שעיר הבירה של ממלכת ישראל הפכה לעיר יוונית-הלניסטית. סביב הרגרזים התגבשה מסורתם המיוחדת הנשענת על תורת משה, בעוד היהודים התרכזו סביב ירושלים וגיבשו את מסורתם המיוחדת, הנשענת על נוסח התורה שבידיהם ועל תורה שבעל-פה שנוצרה על ידי חכמיהם כדי לפרש את דברי התורה שבכתב לפי השקפתם.

שכם - עיר שומרונית מרכזית

בשכם החל העם השומרוני להתפתח. לעיתים נלחמו היהודים בשומרונים, ולעיתים שיתפו שתי הישויות פעולה נגד אויב משותף. ימי הניכור בין שני הצדדים היו רבים מימי שיתוף הפעולה בשל הבסיס הרעיוני השונה: האמונה בהרגרזים כמקום הקדוש הבלעדי מול האמונה היהודית בהר הבית בירושלים כמקום הקדוש הבלעדי.

במאה הראשונה לספירה (בשנת 69 לספירה), ליד שכם העתיקה (כיום במזרח העיר), נוסדה במערב הרגרזים והר עיבל עיר חדשה על ידי הקיסר הרומי טיטוס, אשר נקראה ניאפוליס (כלומר, "עיר חדשה").

התפשטות השומרונים

השומרונים הלכו והתרבו באזור והחלו להתפשט מעבר לשכם ולשומרון אל אזורים כגון הגליל, עמק בית שאן, חוף הים, השרון, השפלה ודרום הנגב. כמו כן התפתחו יישובים שומרוניים במזרח הירדן, בגולן ובגלעד. בשיא מספרם, במאה החמישית לספירה, הגיעה האוכלוסייה השומרונית ללמעלה ממיליון וחצי נפשות. למספר זה ניתן להגיע תוך חישוב האבדות שסבלו השומרונים במרידותיהם הגדולות נגד השלטון הביזנטי בשנים 484, 529 ו-556 לספירה, שלטון ששם לו למטרה לנצר את השומרונים.

מספר זה כולל גם את היישובים השומרוניים שהתפתחו בצור ובצידון, ובמרכזי השלטונות ששלטו באזור במרוצת הדורות: בשושן בירת פרס, באתונה, בתסלוניקי ובאי דלוס שביוון, ברומא ובסיציליה שבאיטליה, באלכסנדריה, במצרים העליונה ובאיי הים התיכון. חוקרים אומדים את האוכלוסייה השומרונית מחוץ לאזור בכ-150 אלף נפשות.

המרכז בשכם

מרכזו של העם השומרוני היה ונשאר בשכם בכל הדורות. בראש העם עמד הכהן הגדול ממשפחת פינחס בן אלעזר בן אהרן אחי משה. כהנים בערים אחרות היו כפופים לו, וכך גם מנהיגי הצבא השומרוני, שנחל מספר ניצחונות במאבק עם הרומאים.

תקופת הזוהר של השומרונים בשכם ובניאפוליס הייתה במאה הרביעית לספירה. לצד הצלחות צבאיות החלה פריחה גדולה של התרבות השומרונית, ונקבעו בשכם סדרי פולחן קבועים לצד בנייה מרוכזת של בתי כנסת חדשים. את ההתעוררות הזו הוביל המנהיג השומרוני בבא רבה, ולצידו אחד החכמים הבולטים בקרב העם השומרוני, עמרם בן סרד, אביו של גדול חכמי השומרונים, מרקה בן עמרם. באזור שכם ובכפרים סביבה התפתחו בתי ספר ללימוד הדת והפרשנות, ותקופת פריחה זו נמשכה שלושה דורות במרוצת המאה הרביעית לספירה.

אולם, התבוסות הגדולות של השומרונים במרידותיהם נגד הביזנטים בסוף המאה החמישית ובמרוצת המאה השישית לספירה הכריעו את כוחו של העם השומרוני, והוא איבד ארבע חמישיות מאוכלוסייתו. כך הגיעו השומרונים בתחילת המאה השביעית, ערב בואם של המוסלמים לאזור, לכדי שלוש מאות אלף נפש.

תחת השלטון הערבי

בתחילת הכיבוש הערבי של הארץ נחלקו השומרונים בין שני אזורים: באזור אורדון (ירדן המזרחי) ובאזור פלשתין המערבי. השומרונים באזור ירדן שיתפו פעולה עם הכובשים הערבים ואף שימשו כמורי דרך לצבאותיהם לגירוש השלטון הביזנטי מן האזור. לעומתם, השומרונים שגרו באזור פלשתין במערב שיתפו פעולה עם הביזנטים, דבר שגרם לאבדות קשות בנפש במהלך הכיבוש הערבי של הערים קיסריה ועזה: באזור קיסריה נפלו שלושים אלף שומרונים, ובאזור עזה נפלו חמשת אלפים שומרונים.

שלטון בני עבאס והתמוטטות הקהילה

העיר ניאפוליס שינתה את שמה לצורה הערבית "נאבלוס". שלטונות מוסלמיים מתחלפים, בית אומיה, בית עבאס ובית איוב, לצד פלישות של שבטים מונגוליים, הביאו להתמוטטותו של העם השומרוני כליל. בייחוד תחת שלטון העבאסים עברו השומרונים רדיפות דת קשות ורבים מהם אוסלמו. כאשר החל שלטון האיובים באזור תוך דחיקת הצלבנים, הגיע מספר השומרונים לעשרות אלפים בלבד, וגם הם ברובם אוסלמו בתקופת שלטונם של הממלוכים.

פריחה תרבותית במאה ה-14

כתגובת נגד להמרות הדת, החלה תקופת זוהר של פריחה תרבותית בנאבלוס במאות ה-13 עד ה-15 לספירה. בשלוש מאות שנים אלו נכתבו רוב היצירות השומרוניות בשירה, בהלכה, בפרשנות לתורה, בכתיבת ההיסטוריה ובשיטות חישוב לוח השנה השומרוני. הכהנים הגדולים של השומרונים, יוסף בן עזי, פינחס בן יוסף, אלעזר ואבישע בני פינחס, פינחס בן אבישע ואבישע בן פינחס בן אבישע, ולצידם הכהן הלוי אלחפתאוי עבדאללה בן שלמה, הנהיגו בתקופה זו את עידוד היצירה ותרמו בעצמם מפרי עטם לתרבות השומרונית.

מעם גדול לקהילה על סף כליה

במרוצת השנים הפכה נאבלוס למקום מקלט לשומרונים שנרדפו במקומות אחרים. קהילת דמשק הושמדה במרוצת המאה ה-17, וכך הגיע גם קיצן של קהילות עזה וקהיר במאה ה-18. כתובות אבן מקהילות אלו נמצאות כיום במוזיאונים ברחבי העולם (עיקרן בסנט פיטרסבורג, ברלין ולונדון), ולצידן ספרי תורה ותפילה שחתימות הסופרים שלהם מעידות על חיי קהילה עשירים טרם חורבנה של כל קהילה. הפליטים מקהילות אלו הגיעו לנאבלוס כדי לסיים שם את חייהם. בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 הגיע מספר השומרונים בנאבלוס, יחד עם משפחה קטנה ביפו, למספר כולל של 141 נפשות בלבד: 81 זכרים ו-60 נקבות, ובהם 25 ילדים בלבד.

רציפות בית הכהונה

בכל הדורות, בשכם, בניאפוליס ובנאבלוס, לא פסק מעמד הכהן הגדול מאז יציאת מצרים ועד היום. הכהן הגדול כיום הוא עבדאללה בן הכהן הגדול אשר, והוא הכהן הגדול ה-133 מאז אהרן הכהן אחי משה. בית הכהונה הגדולה שמר על קיומם של השומרונים לאורך הדורות ועמד בראשם בתקופות הקשות ביותר שעברו עליהם.

המקומות הקדושים

חיי הדת של השומרונים מתרכזים סביב המקומות הקדושים בפסגת הרגרזים: מזבח אברהם ויצחק בנו, אבני המזבח הראשון שהביא יהושע מן הירדן, וגבעת עולם, המקום המקודש מכל, שם עמד משכן משה רבנו. בנאבלוס נמצאים קבר יוסף ובתי הכנסת. בעוורתה נמצאים מקומות קבורת הכהנים בני אהרן: אלעזר, איתמר ופינחס, אבישע בן פינחס ושבעים הזקנים. בכיפל חארס נמצאים קברי יהושע בן נון וכלב בן יפנה. בחברון נמצאים קברי אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. בבית לחם נמצא קבר רחל אשת יעקב, ובהר ההר ליד פטרה נמצא קבר אהרן הכהן. מקום קבורתו של משה, לפי המסורת השומרונית, אינו נודע עד היום.

פריחה מחודשת

עם כניסת הבריטים לאזור בשנת 1917 והרפיית הלחץ המדיני והכלכלי, החלה פריחה מחודשת בחיי השומרונים באזור, לצד התפתחותה של קהילה שומרונית שנייה באזור יפו ותל אביב.

נכבדי העיר נאבלוס ידעו לכבד את השומרונים. סבו של הכהן הגדול הנוכחי, הכהן הגדול יעקב בן אהרן, כיהן כחבר מועצת העיר לאורך כל 42 שנות כהונתו (1874-1916). ממשיכיו, הכהנים הגדולים יצחק בן עמרם ומצליח בן פינחס, היו נכבדים מאוד בעיני תושבי נאבלוס, שראו בהם חלק בלתי נפרד מתפארת העיר. לאחר כינונה של הרשות הפלסטינית, נבחר הכהן הגדול שלום בן עמרם לכהן כחבר הפרלמנט הפלסטיני, מתוך כבוד שרחשו הפלסטינים לקהילה הישראלית העתיקה, שאותה הם רואים כחלק בלתי נפרד מהם.

הקמת קריית לוזה

הלחץ היומיומי של העימות בין ישראל לפלסטינים גרם לשומרונים לנזקים ברכוש ולפגיעות גופניות, אך לא בנפש. בעקבות זאת אולצו לחפש מקום מגורים שבו יוכלו לפתח את חייהם בשקט יחסי. בשנת 1998 עזב אחרון השומרונים את השכונה השומרונית בנאבלוס ועבר לשכונה החדשה בהרגרזים. השכונה החדשה נקראת "קריית לוזה", על שם העיר הקדומה מן התקופה ההלניסטית ולפי אחד מ-13 שמותיו של הרגרזים. קריית לוזה מהווה חלק בלתי נפרד מנאבלוס; לשומרונים עסקים רבים בעיר, חנויות רבות, ורבים מהם מועסקים במשרדי הממשלה הפלסטינית. תושבי נאבלוס הם אורחים רצויים בקריית לוזה, ורבים מצעירי השומרונים הם בוגרי אוניברסיטת אל-נג'אח.

מרכזי היישוב השומרוני כיום

4580 מתוך כ- 900 השומרונים מתגוררים כיום בחולון (נכון ל-1 בדצמבר 2022). המספר הכולל גדול פי כמעט 7 מהמספר הנמוך ביותר שאליו הגיעה הקהילה (141 נפשות במרץ 1919). העיר חולון ממוקמת מדרום לתל אביב. כל המשפחות המתגוררות בחולון בנו בית גם בהרגרזים, שם נאספת כל הקהילה בימי הפסח והעליות לרגל, ולשם מגיעים שומרוני חולון בימי שמחות ובימי אבל. הריחוק הגיאוגרפי והמדיני לא שינה את העובדה שהשומרונים לא חדלו מלהיות קהילה אחת בעלת גורל משותף, שבניה חרדים לשלומו של האחר בכל מציאות מדינית.

מאת: בנימים צדקה

עוד על השומרונים

השומרונים - בהרחבה
השומרונים - בהרחבה